רש"י על בבא מציעא נ״ה

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא נ״ה
1 בְּאֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ, לֵיתַהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּסוֹף הֶקְדֵּשׁ.
2 אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא: מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא, בְּאֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ מִיהָא אִיתַהּ, וְלוֹסֵיף נָמֵי חוֹמֶשׁ! אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי הוּא כְּסוֹף הֶקְדֵּשׁ, מָה סוֹף הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ – אַף אֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
3 אֲמַר לֵיהּ רַב זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מַאי חָזֵית דִּמְדַמֵּית לֵיהּ לְסוֹף הֶקְדֵּשׁ? נְדַמְּיֵיהּ לִתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ! אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא לְסוֹף הֶקְדֵּשׁ הֲוָה לֵיהּ לְדַמּוֹיֵי, שֶׁכֵּן נִתְפָּס מִנִּתְפָּס. אַדְּרַבָּה: לִתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ הֲוָה לֵיהּ לְדַמּוֹיֵי, שֶׁכֵּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו קְדוּשָּׁה מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו קְדוּשָּׁה!
4 כִּדְאָמַר רָבָא ״הָעֹלָה״ – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה. הָכִי נָמֵי ״הַטְּמֵאָה״ – טְמֵאָה רִאשׁוֹנָה.
5 תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״פָּרָה זוֹ תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״, ״טַלִּית זוֹ תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״ – הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי, וְיַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
6 ״פָּרָה זוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״, ״טַלִּית זוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״ – הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי. עַל הֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, עַל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
7 מַתְנִי׳ הָאוֹנָאָה – אַרְבָּעָה כֶּסֶף, וְהַטַּעֲנָה – שְׁתֵּי כֶּסֶף, וְהַהוֹדָאָה – שָׁוֶה פְּרוּטָה.
8 חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: הַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהַנֶּהֱנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל, וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז, וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילּוּ לְמָדַי.
9 גְּמָ׳ תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לְמִקָּח! הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ.
10 הָא נָמֵי תְּנֵינָא: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין, הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה! סֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן.
11 חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן כּוּ׳. וְלִיתְנֵי נָמֵי הָאוֹנָאָה פְּרוּטָה? אָמַר רַב כָּהֲנָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵין אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת.
12 וְלֵוִי אָמַר: יֵשׁ אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת. וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: הָאוֹנָאָה פְּרוּטָה, וְהַהוֹדָאָה פְּרוּטָה, וְקִדּוּשֵׁי אִשָּׁה בִּפְרוּטָה, וְגָזֵל בִּפְרוּטָה, וִישִׁיבַת הַדַּיָּינִין בִּפְרוּטָה.
13 וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין? תְּנָא לֵיהּ גָּזֵל.
14 וּמִי לָא תָּנֵי גָּזֵל וְקָתָנֵי אֲבֵידָה? הָנָךְ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: גָּזֵל – הַגּוֹזֵל מֵחֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבָּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו וַאֲפִילּוּ לִמְדִי. אֲבֵידָה – הַמּוֹצֵא אֲבֵידָה שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז, וְאַף עַל גַּב דְּזַל.
15 וְלֵוִי, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי אֲבֵידָה בִּפְרוּטָה? תְּנָא לֵיהּ גָּזֵל.
16 וּמִי לָא קָתָנֵי גָּזֵל וְקָתָנֵי יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין? יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב קַטִּינָא, דְּאָמַר רַב קַטִּינָא: בֵּית דִּין נִזְקָקִין אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.
17 וְלֵוִי, מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי הֶקְדֵּשׁ? בְּחוּלִּין קָמַיְירֵי, בְּקָדָשִׁים לָא קָמַיְירֵי.
18 אֶלָּא תַּנָּא דִּידַן דְּקָא מַיְירֵי בְּקָדָשִׁים, נִתְנֵי מַעֲשֵׂר בִּפְרוּטָה? כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּחוּמְשׁוֹ פְּרוּטָה. וְלִיתְנֵי חוֹמֶשׁ מַעֲשֵׂר בִּפְרוּטָה? בְּקַרְנָא קָא מַיְירֵי, בְּחוֹמֶשׁ לָא קָא מַיְירֵי.
19 גּוּפָא, אָמַר רַב קַטִּינָא: בֵּית דִּין נִזְקָקִין אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. מֵתִיב רָבָא: ״וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם״,
20 לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה לְהִישָּׁבוֹן. לְקֹדֶשׁ – אִין, אֲבָל לְהֶדְיוֹט – לָא.
21 אֶלָּא, אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב קַטִּינָא, אִם הוּזְקְקוּ בֵּית דִּין לְשָׁוֶה פְּרוּטָה – גּוֹמְרִין, אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. תְּחִילַּת הַדִּין בָּעֵינַן פְּרוּטָה, גְּמַר הַדִּין לָא בָּעֵינַן פְּרוּטָה.
22 מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
23 גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְכִי עָשׂוּ חֲכָמִים חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה?
24 אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר עָשׂוּ חֲכָמִים חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. דְּתַנְיָא: הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, נְתָנוֹ לָהּ וְלֹא אָמַר לָהּ ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְיֹאמַר לָהּ: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״.
25 וּלְרַבִּי מֵאִיר, מִשּׁוּם דְּלֹא אָמַר לָהּ ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״, יוֹצִיא וְהַוָּלָד מַמְזֵר? אִין, רַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בְּגִיטִּין – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר.
26 מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: מְחַלְּלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, נְחוֹשֶׁת עַל נְחוֹשֶׁת, כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת, וּנְחוֹשֶׁת עַל הַפֵּירוֹת, וְיַחְזוֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּירוֹת – דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ פֵּירוֹת וְיֹאכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
27 וּמִי מְחַלְּלִינַן כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת? וְהָא תְּנַן: סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חוּלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְּסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֶּשְׁנָהּ סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מְחוּלֶּלֶת עַל מָעוֹת הַלָּלוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלוֹ עָלֶיהָ.
פירוש רש"י על בבא מציעא נ״ה
1 באמצע הקדש ליתא - נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה משום דלאו למזבח חזיא ולא לשקעה בבנין מיהו בהקדש שני משכחת לה שמתפיסה תחת אחר וחוזר ופודה אותה:
2 לפי שאינה בסוף הקדש - ומשום הכי אימעיט אמצע הקדש מינה כדמפרש ואזיל:
3 סוף הקדש אמצע הקדש מדמינן לסוף הקדש:
4 מה סוף הקדש - נפקא לן מינה דממעט מחומש:
5 אף אמצע הקדש כו' - וסוף הקדש ודאי בלא מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש דהא לא פריק ליה מיהו אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה אמצע הקדש דבלאו מיעוטא לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש דהתם משום דלא שייכא ביה חומש הוא:
6 כדאמר רבא כו' - כלומר בהדיא אימעיט אמצע הקדש מינה כדאמר רבא בסדר יומא דף לד.:
7 העולה - דכתיב גבי סדר המערכה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה ה' יתירה דריש שתהא היא ראשונה שלא יהא הקטר קודם לתמיד של שחר:
8 הקדשו פדוי - אע"פ שלא שם דמים קצובין דקיימא לן הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ושרי לאיתהנויי מיניה ומיהו יד הקדש על העליונה שאם דמים הללו יתירים על דמי ההקדש קנה הקדש ואם הקדש יתר עליהם ישלים על כרחו:
9 טלית זו בחמש סלעים כו' הקדשו פדוי - אע"פ שאינו שוה ולא תימא הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר אין דבריו כלום אלא הקדש פדוי והוא ישלים:
10 על הקדש שני - אם חזר ופדה את זה:
11 מתני' האונאה ארבעה כסף - למקח סלע וכדאמרן דהוה ליה שתות:
12 והטענה שתי כסף - שאין שבועת דיינין על הטענה פחותה משתי מעות כסף שיטענו שוה שתי כסף יש לי בידך וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר או יודה הכל ויכפור פרוטה:
13 וההודאה שוה פרוטה - כדפרשינן להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה:
14 המוצא שוה פרוטה כו' - אבל בציר מהכי לא כדאמרן לעיל בבא מציעא ד' כז. מאשר תאבד ממנו פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה:
15 ויוליכנו אחריו - אם הודה שנשבע לשקר דלא הויא ליה כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא לשלוחו כדכתיב במדבר ה׳:ז׳ ונתן לאשר אשם לו:
16 גמ' וניתני נמי האונאה פרוטה - כגון אם היה המקח בשש פרוטות:
17 אין אונאה לפרוטות - בפחות מאיסר שהוא מטבע של כסף:
18 וגזל בפרוטה - לחייבו קרבן שבועה אם נשבע לשקר ולהוליכו אחריו:
19 וישיבת הדיינין בפרוטה - למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם ישבו הדיינין ויכופו אותו:
20 תנא גזל - מכיון דתנא גזל בפרוטה ש"מ ממונא הוא וכפינן:
21 הנך אצטריך ליה גזל - לאשמועינן דיוליכנו אחריו:
22 אע"ג דזל - בין מציאה להכרזה:
23 ליתני מעשר בפרוטה - דבציר מהכי לא תפיס פדיונו:
24 לרבות פחות כו' - ואת דריש דכל אתין וגמין ריבויין:
25 אם הוזקקו בית דין לשוה פרוטה - בין תובע לנתבע:
26 גומרין אפילו בפחות - אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו ב"ד משם נזקקין לו:
27 מתני' האוכל תרומה - בשוגג תרומה גדולה:
28 ותרומת מעשר - מעשר מן המעשר:
29 ותרומת מעשר של דמאי - שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מספק אבל תרומה גדולה של דמאי ליכא דלא חייבוהו חכמים להפריש כדאמרי' בסוטה דף מח. לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד אלמא זהירין היו בה:
30 מוסיף חומש - דכל הני איקרו תרומה בתרומת מעשר כתיב במדבר י״ח:כ״ו והרמותם ממנו תרומת ה' בחלה כתיב שם טו חלה תרימו תרומה בבכורים כתיב דברים י״ב:י״ז ותרומת ידך ואמר מר אלו בכורים מכות דף יז. וכל הני חד נינהו דמשם אחד הן באין:
31 נטע רבעי - מוסיף חומש בפדיונו דפדיון נטע רבעי קדש קדש גמר ממעשר בפ' שני דקדושין דף נד:: גבי נטע רבעי כתיב קדש הלולים וגבי מעשר כתיב כל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' והני תרי נמי חד חשיב להו דמחד קרא נפקי דחומש בנטע רבעי לא כתיב אלא ממעשר יליף:
32 שלו - דוקא נקט שאם חילל של אחרים אין מוסיף חומש איש ממעשרו כתיב ויקרא כז:
33 הקדשו - ולא של אחרים המקדיש כתיב:
34 הנהנה - בשוגג דחייב קרבן מעילה וחומש:
35 גמ' קשיא ליה לר"א - משנתינו היתה קשה לר"א בן פדת:
36 עשו חכמים חיזוק - להוסיף על תרומת מעשר של דמאי חומש שאין הפרשתו אלא מדבריהם:
37 המביא גט ממדינת הים - לאשה שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש הצריכוהו לומר בפני נכתב ונחתם והתם מפרש לפי שאין בקיאין לשמה ואין עדים מצויין לקיימו:
38 יוציא - מי שנשאה על ידי גט זה:
39 מחללין אותו - גבי מעשר שני של דמאי קתני לה:
40 נחושת על הפירות - ואפי' חוץ לירושלים:
41 ויחזור ויפדה את הפירות - ויעלה הכסף לירושלים דכתיב דברים יד וצרת הכסף:
42 וחכ"א יעלו פירות ויאכלו בירושלים - ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן ואם רוצה מעלה הפירות עצמן דהקילו בו:
43 ומי מחללינן כו' - מסקנא דתיובתא דאותיב רב ששת היא והכי קאמר שמענו לר"מ דמיקל בפדיון דמאי לחללו כסף על כסף כסף על נחושת ובמעשר ודאי מי מחללינן כי האי גוונא אפילו כסף על נחושת דדמי לפדיון והתנן כו':
44 שנתערבו - ורוצה ליהנות בשל חולין:
45 מביא בסלע מעות - נחושת מביא בדמי סלע ואומר כל מקום כו' נמצאו שתיהן חולין והמעות מעשר:
46 ובורר את היפה שבהן - ומחלל עליה המעות הללו ותהא היא מעשר והמעות והסלע השני חולין כבראשונה: